למה האף שלך מחובר?

לפעמים, כשאנשים מבינים שמנקודת המבט שלהם הם חסרי פנים - ולכן מסוגלים להיות מרחב לעולם - אז הם מודאגים מהיכולת לראות את האף שלהם.

"אני רואה את האף שלי - זה לא אומר שיש לי פה פרצוף אחרי הכל, שאני לא מרחב לעולם?"

בואו נבחן את זה. 

ברור שמנקודת המבט של אחרים, האף שלכם נמצא באמצע הפנים שלכם. זו ההשקפה האובייקטיבית שלהם עליכם.

איך הדברים נראים מנקודת המבט שלכם?

כשתם מסתכלים על האף שלכם, במקום דבר בודד שמונח באמצע הפנים, האם אתם לא רואים טשטוש, לפעמים אטום, לפעמים שקוף, לפעמים בצד אחד של העולם, לפעמים בצד השני?

האם כל אלה מחוברים לפנים? האם הם לא באים משום מקום – צפים שם ללא תמיכה, יוצאים מהריק?

שימו לב כמה האף שלכם גדול! תעצמו עין אחת - האם האף שלכם לא מתחיל איפשהו ליד התקרה ונמתח עד הרצפה?

שימו לב לאיזור בצד שלכם של האף. הנה מקום שרק אתם יכול לראות. יש שם משהו?

אני לא מוצא כלום, כאן בצד הקרוב של האף שלי מטשטש. אבל זה הכלום שהוא לא סתם כלום - זה כלום  שמלא בעולם שלי, כולל האף הזה.

האף שלי לא דומה לאפים של אנשים אחרים. שלהם קטנים ונמצאים באמצע פניהם. זה האף האנושי . אבל שלי הוא עצום, מרובה, ומגיח משום מקום! זה לא אף אנושי (כמו שהעין היחידה שלי היא לא עין אנושית). זה האף של אלוהים! גיליתי שלאלוהים, למרות שאין לו פנים, יש אף! (טוב, אפים רבים!)

הנה דיוקן עצמי של ארנסט מאך, עם אף (ושפם!) בגוף ראשון. הציור הזה נתן השראה לדאגלס הארדינג להבחין בחוסר הראש שלו ב-1942.

 

 

 

 

אז מה נכון? האם אתם כמו שאתם נראים לאחרים, עם אף באמצע הפנים שלכם? או שאתם מה שאתם בחוויה שלכם, "אפים" המגיחים מתוך חלל התודעה?

אני חושב שזה לא מצב של "או/או" אלא "גם/וגם". מנקודת מבטם של אחרים, יש לי אף באמצע הפרצוף. מנקודת המבט שלי, האף שלי הוא חלק מהחוויה הכוללת והוא הרבה יותר גדול ולא נמצא באמצע הפרצוף. אני מודע לשני הצדדים של עצמי.

תרופה ללחץ

כל כך הרבה מתח מיותר מקורו בהזדהות בלעדית עם הדרך שבה אחרים רואים אותנו. כשאני מתעלם ומבטל את נקודת המבט שלי, אני עושה טעות לגבי הזהות העמוקה ביותר שלי ומוצא את עצמי מול העולם, נפרד מאחרים, מוגבל במשאבים, חשוף לכל מיני סכנות, ובסופו של דבר, נועד למות. זה היה חיוני לפתח את המודעות לעצמי, לצמוח מינקות לבגרות, אבל זה לא חייב להיות סוף המסע. כל אחד מאיתנו יכול כעת להמשיך ולראות מי אנחנו באמת. זה לא אומר שאנחנו נסוגים לגיל הינקות - אנחנו יכולים להיות מודעים גם לזהות האמיתית שלנו וגם לזהות האנושית שלנו. עם זאת, להיות מודעים לזהות האמיתית שלנו פירושו לגלות מרחב נטול מתח בלב חיינו הלחוצים לפעמים. האפשרות לשים לב לכך והתדירות שבה אנו עושים את זה תלויים בכל אחד מאיתנו. אם לא נשתה מהבאר הזו, כנראה שנמצא את עצמנו מתלוננים על צמא, או אפילו מתים מצמא. וכל הזמן המים כל כך קרובים, ובחינם! קח משקה. עַכשָׁיו. מה יש לך להפסיד? העצמי שלך! מה יש לך להרוויח? הכל, כולל עצמך!

לשאול למה האף שלך מחובר אולי נשמע מגוחך או טריוויאלי, אבל זה לא, כשאתה מגלה שזה מוביל למרכז ומקור העולם, לשלווה שמעבר לכל מושג, לבאר שבקצה העולם.

דאגלאס הארדינג:

אם אני לא רואה מי אני (ובמיוחד מה אני לא) זה בגלל שאני עסוק מדי בדמיון. יותר מדי "רוחני", יותר מדי מבוגר ויודע, מאוים מדי מהחברה ומהשפה, מפחד מדי מהמובן מאליו, שהוא לקבל את המצב בדיוק כפי שאני מוצא אותו ברגע זה. רק אני מסוגל לראות את מה שיש כאן. מה שאני צריך בשביל זה הוא סוג של נאיביות ערנית. צריך עין תמימה וראש ריק (שלא לדבר על לב חסון) כדי להודות בריקנות המושלמת שלהם. להיות בלי ראש, דאגלס הארדינג

לשכוח את מה שאומרים לי ואת מה שאני מדמיין. לשכוח את מה שהחברה עם השכל הישר שלה והמדע אומרים לי להאמין. ואז להעז לחפש את עצמי ולקחת ברצינות את מה שאני מוצא. נו, מה אני מוצא? אני מוצא הפתעה על גבי הפתעה, מעבר לחלומות הפרועים ביותר שלי. אני רואה שמה שהאמנתי שנכון לי ולעולם הוא חבילת שקרים! המדע של האדם הראשון, דאגלס הארדינג.

ציטוטים

נזיר שאל את נאן-צ'ואן: "איפה הנחיריים של האדם לפני שהוא נולד?" המאסטר ענה, "איפה הנחיריים של האדם אחרי שנולד?"