העין האחת היא לא עין של בן אדם, אלא של אלוהים. העין של ה״אחד״, העין של הבודהה.
האם אתה מסתכל מתוך חלון ללא גבולות? עין אחת?כדי להביא את תשומת הלב קרוב לעין האחת, תחזיק את שני הידיים שלך בצורה של משקפיים. אם באמת יש לך משקפיים, אנחנו ממליצים להוריד אותם רגע בשביל התרגיל.
אתה רואה שני עיגולים. יש נוף שונה בכל אחד מהעיגולים.
האם יש באמת גבול לשדה הראייה, גבול ברור? או האם זה נעלם בהדרגה? לכלום? לעין אחת ללא גבול?
לכל קו או גבול בעולם יש דברים משני צדדיו. לכל אוביקט יש סביבה, וכל אוביקט מוקף באוביקטים אחרים. תבחן את זה בעצמך על ידי מבט על אוביקטים בשדה הראייה שלך.
אבל יש גבול אחד שמעבר לו אין אוביקטים - הגבול מסביב לשדה הראייה שלך.ממש פה בקצה נמצא סוף העולם מבחינתי, מבחינת החוויה שלי. מה יש מעבר לזה? תהום בלי סוף? אתה התהום - התהום שבתוכה העולם צף. כל הצורות והאוביקטים והגבולות נמצאים בפנים, בתוך העין האחת.
שש מאות שנה לפני המשיח אמרו בהודו שיש ישות אחת שהיא הרואה בכל היצורים. רואה אחד. הסופים אמרו את זה, הבודהיסטים אמרו את זה. הוי האי, מאסטר זן בודהיסטי גדול, אמר, 'האם אנחנו רואים בעיניים? לא אנחנו רואים עם טבע הבודהה שלנו.' אנו רואים בעין אחת אמרו המאסטרים הסופיים מאוחר יותר. רואה אחד. זו העין שממנה אתה מסתכל. אני מוצא את זה בהחלט יוצא דופן. ראה ממה אתה מסתכל! וזה דבר מוזר - זה מתאים למדע המודרני. עיניים לא רואות. מצב העיניים, הם חלק מהמנגנון שמסייע לנו לראות. הן עוזרות לנו לקבוע מה אנחנו רואים, אבל הראייה לא ממשיכה רק ברמה של העיניים עצמן, המידע עובר דרך עצבי הראייה וכן הלאה, לאזור במוח שבו הסיפור נקלט. זה מתחיל עם השמש, האור מגיע לכדור הארץ, עובר דרך האטמוספירה, פוגע באובייקט ופוגע בעין שלך, ואז מועבר לאזור של קליפת המוח החזותית במוח, שם כל זה ממשיך על ידי אטומים, חלקיקים וכן הלאה. רק עד שמגיעים לקצה הקצה הזה אתה אומר, 'היי! אני רואה אותך.' הדבר שמתחיל בגלקסיה, באור השמש שם בחוץ, מסתיים רטט או כל דבר אחר של חלקיקים כאן. ורק במקום שבו הכל מצטמצם לכאן, מתרחשת הראייה.
זה הסיפור המדעי, וזה הסיפור שלי. כאן מתרחשת הראייה. בשום דבר שאני כאן, נמצא הרואה, הרואה הגדול, העין האחת של האחד. אני חושב שזה יוצא דופן. מעולם לא הסתכלתי מתוך שום דבר מלבד זה - מה שהם קוראים במזרח העין השלישית. תומאס אקווינס הקדוש - האינטלקט הגדול של הכנסייה הקתולית מימי הביניים - כתב ספרי תיאולוגיה גדולים, של האמונה הקתולית. בסוף חייו הלא מאוד ארוכים הוא אמר, 'הכל קש. הכל קש. מה שחשוב הוא החזון היפה של האיחוד עם אלוהים. זה מה שמשנה. זו משמעות חיינו״.אז אני אומר לך על זה. לך על זה!